החלטה בתיק ת"א 30172-01-10

כללי

לפניי בקשת סונול ישראל בעמ (להלן: " המבקשת" או " סונול") לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט (להלן: " הפקודה"), לכוף על שר תחנות דלק וסיכה בע"מ (להלן: " המשיבה" או " שר"), לציית להחלטה שניתנה על ידי ביום 18.3.2011 (להלן: " ההחלטה"), אשר ניתנה בעקבות "בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני", שהוגשה מטעם סונול ביום 17.3.2010 (להלן: " הבקשה לצו מניעה").

לטענת סונול, שר עושה דין לעצמה בכך שהיא "מקזזת" מחובה לסונול עבור מוצרי דלק, סכומים כספיים שאינם מגיעים לה כלל ובכך חוזרת לסורה, תוך שהיא מנסה לשנות שוב באופן חד צדדי את מנגנון המחיר ששרר בין הצדדים עד כה, ולהכתיב לסונול את מחירי מוצרי הדלק בניגוד להסכם שבין הצדדים ובניגוד להחלטת בית המשפט, ומכאן הבקשה.

נימוקי הבקשה- בתמצית

ביום 17.3.2011, הגישה סונול בקשה לצו מניעה. ברקע להגשת הבקשה, עמדה התנהלותה הפסולה של שר, אשר החלה לטענת סונול, להפר באופן בוטה את מערכת היחסים החוזית שבין הצדדים, לעשות דין לעצמה ולמכור בתחנות התדחוק המופעלת על ידה- תחנה הנמנית על רשת תחנות התדלוק הציבוריות של סונול- מוצרי דלק שמקורם בחברות המתחרות בסונול, בניגוד להתחייבויותיה החוזיות.

על רקע דברים אלו הגישה סונול בקשה לצו מניעה, במסגרתה טענה בין היתר כי במעשיה פעלה שר בבריונות משפטית של ממש- בעוד תביעתה של שר כנגד סונול עומדת ותלויה בפני בית המשפט, ראתה שר לנכון לעשות דין לעצמה ולשנות את התנאים המסחריים בין הצדדים באופן חד צדדי, על דעת עצמה, והכל על סמך אותן טענות שהביאה שר לפתחו והכרעתו של ביהמ"ש.

ההחלטה בבקשה למתן צו מניעה: ביום 18.3.11, לאחר דיון בבקשה לצו מניעה, הגיעו הצדדים להסכמה, בהמלצת ביהמ"ש, לפיה התנאים המסחריים השוררים בין סונול לבין שר ימשיכו ככתבם וכלשונם עד לבירור טענות שר במסגרת התביעה שהגישה כנגד סונול, וכי שר לא תבצע באופן חד צדדי קיזוזים כלשהם עד להחלטה אחרת בעניין. על פי ההחלטה: " סונול תמשיך לספק לתחנה דלק באותם המחירים ובהתאם למנגנון שהיה נהוג עד כה, והתחנה התחייבה בשלב זה להשיב את הכספים שהופקדו בנאמנות וקוזזו בפועל בין תשלומי היתר והיא מתחייבת שלא לבצע כל קיזוז נוסף עד להחלטה אחרת... אין בהסכמה זו כדי להוות הודעה מצד מי מהצדדים לטענות הצד שכנגד...במקרה שלא יגיעו הצדדים להסדר בקשר למנגנון קביעת מחיר הדלק בעתיד, היא שומרת לעצמה את הזכות לעתור לבית המשפט בבקשה לסעד זמני לקביעת אותו מנגנון, עד להכרעה בתובענה העיקרית". (להלן: " ההחלטה").

בבקשתה טוענת סונול כי עניינה של ההחלטה ב"מנגנון" שהיה נהוג בין הצדדים ולא בקיבוע מחיר מסויים, ומכאן שהשאלה העומדת להכרעה כעת הינה האם התנאים המסחריים השוררים בקשר עם מכירת מוצרי הדלק לתחנה נקבעים "בהתאם למנגנון שהיה נהוג" במועד ההחלטה, או לאו.

במהלך ישיבת קד"מ שנערכה ביום 27.4.11, ביקשה שר לעתור למתן סעד זמני, לפיו המחיר לרכישת דלק לא ייפול ממחירן של תחנות אחרות מאותו סוג.

בתגובה לבקשה זו, הצהיר נציג סונול, מר שלמה רנצלר, אשר נכח באותו הדיון, כי "יינתנו לתובעת כל אותם ההנחות שניתנות לתחנת "תל חנן" כך שמחיר המכירה לצרכן לא יפחת מהמחיר בו נמכר הדלק בתחנת תל חנן, אולם הצעת סונול נפלה על אוזניים ערלות ושר סירבה לקבלה. על רקע זה סבר ביהמ"ש כי ".... די בהסדר אמור זה כדי להפיג את חששותיה של התובעת לצורך הסעד הזמני, אך לצערי הצדדים לא השכילו להגיע להסכמה שכזו...", משכך נדחתה בקשתה של שר למתן סעד זמני. בכך אשרר ביהמ"ש בית המשפט את ההחלטה לפיה מערכת היחסים המסחרית בין הצדדים תישאר כמות שהיא, עד להכרעה בתביעה שהגישה שר כנגד סונול.

אף שהצעת הפשרה מטעם סונול לא קיבלה תוקף משפטי מחייב כלשהו, מאז אותה ישיבת קד"מ, השתתפה סונול בהנחות לצרכן שהוענקו בתחנות שר, כך שבסופו של דבר, ככלל, "מחירי העמוד" לצרכן בתחנת שר לא היו גבוהים מ"מחירי העמוד" בתחנת תל חנן (המופעלת ע"י חב' בת של סונול). כך פעלה סונול מרצונה הטוב.

לטענת סונול, שר הפרה את ההחלטה ו"קיזזה" כספים מחובה לסונול באופן חד צדדי, הכל על מנת להכתיב לסונול את התנאים המסחריים שישררו בין הצדדים, ומבלי ליתן לביהמ"ש סיפק להכריע בטענות המשפטיות שהעלתה שר מיוזמתה במסגרת התובענה.

עובר להגשת התובענה נהגה סונול לממן מכיסה הנחה לצרכן בסך של 10 אג' לליטר עבור לקוחות שר הרוכשים מוצרי דלק בתחנה, מסוג בנזין 95 בשירות עצמי, להנחה זו נהגה שר להוסיף 3 אג' לליטר על חשבונה, כך שבפועל ההנחה לצרכן בתדלוק בנזין 95 בשירות עצמי בתחנת שר הגיעה לסך של 13 אג' לליטר. בראשית חודש אפריל, החליטה שר להגדיל את ההנחה לצרכן בתדלוק בנזין 95 בשירות עצמי לסכום של 20 אג' לליטר. לטענת סונול, שר ביקשה בכך לכפות על סונול לשאת המימון התוספת של 7 אג' לליטר להנחה לצרכן. בכך הפרה שר את ההחלטה, וקיזזה את סכומי "השתתפותה" של סונול בגין הנחה לתדלוק עצמי, סכומים אותם "אישרה" לעצמה ללא כל ביסוס, מחיוביה הכספיים השוטפים לסונול, סונול מעולם לא הסכימה להגדיל את שיעור ההשתתפות שלה בהנחה בגין מכירת מוצרי דלק בתחנת שר לסך של 17 אג' לליטר. כמו כן במהלך חודש פברואר 2011, הסתבר כי שר קיזזה מתשלום חודש ינואר על דעת עצמה סכום של 6,450 ש"ח בטענה כי סונול סירבה לספק לשר דלקים במועד המבוקש כביכול, שר נהגה כך אף שסונול הבהירה לה באופן מפורש כי לא היה סירוב מצידה לספק לשר דלקים וכי סונול נהגה בהתאם לנהלי העבודה המקובלים בין הצדדים.

ביום 14.4.2011, פנתה סונול לשר במכתב, ובו התריעה בפניה על התנהלותה הקלוקלת, ובכך פעלה בהתאם לפסיקת בית המשפט, על פיה על המגיש בקשה לנקיטת הליכים לפי הפקודה, לדרוש מהצד המפר לקיים את ההחלטה נשוא הבקשה.

על אף ההחלטה, המורה לשר להמשיך לרכוש את מוצרי הדלקים בהתאם לתנאים המסחריים ששררו בין סונול לשר עד כה, ולהימנע מכל קיזוז חד צדדי, חוזרת שר לסורה ועושה דין לעצמה.

המקרה דנא, הינו מקרה מתאים להפעלת סמכות ביהמ"ש, הקבועה בסעיף 6 לפקודה, מהשתלשלות האירועים המתוארת ניכר כי שר גם אינה מתכוונת לתקן את פעולותיה הקודמות בצורת השבת כספים ש"קיזזה", ואף אינה מתכוונת לתקן את פעולותיה הקודמות בצורת השבת הכספים ש"קיזזה" ואף אינה מתכוונת למלא אחר ההחלטה גם בעתיד לבוא, לפיכך יש לכוף עליה את ההחלטה בדרך של הטלת קנס משמעותי.

טענות שר בתמצית:

עניינה של הבקשה בשני מקרים שבהם סונול לא קיבלה מהתחנה את מלוא הסכום שדרשה. האחד- מתחילת פברואר 2011, בגין דלקים שהוזמנו בדצמבר 2010 וסופקו בינואר 2011. השני- מתחילת אפריל 2011, בגין דלקים שהוזמנו במרץ 2011. הפרשי התשלום שבהם מדובר עומדים על 5,560 ו- 6,833 ש"ח (ללא מע"מ) בהתאמה.

על פי ההחלטה הוסכם כי: " ...במקרה שלא יגיעו הצדדים להסדר בקשר למנגנון קביעת מחיר הדלק בעתיד, היא שומרת לעצמה את הזכות לעתור לבית המשפט בבקשה לסעד זמני לקביעת אותו מנגנון, עד להכרעה בתובענה העיקרית". הצדדים לא הגיעו להסדר בקשר למנגנון קביעת מחיר הדלק לתקופה שלאחר ההחלטה. לטענת סונול, משמעות ההסכמה נשוא ההחלטה היא כי "התנאים המסחריים השוררים בין סונול לשר ימשיכו ככתבם וכלשונם עד לבירור טענות שר במסגרת התביעה". כעולה מן ההחלטה, היא עוסקת ב"מחירים" ולא ב"תנאים מסחריים", שהינו מונח רחב יותר, אשר המחירים הינם רק חלק ממנו.